איך הפסקנו “לעבוד על השיווק” והתחלנו סוף סוף לראות תנועה אמיתית

היה שלב שבו היינו בטוחים שאנחנו עושים הכול נכון.
יושבים על זה. משקיעים. “עובדים על השיווק”.

לוח שנה מלא. רעיונות. ניסוחים. גרסאות.
יותר תוכן, יותר ניסיונות, יותר התאמות.

ובכל זאת — משהו לא זז באמת.

לא קריסה. לא כישלון.
פשוט תחושה מוזרה: אנחנו כל הזמן בפעולה, אבל התנועה מרגישה שטחית.
כניסות יש. רעש יש. עומק? פחות.

הרגע שבו הבנו שאנחנו עסוקים מדי

זה לא קרה באיזה ניתוח נתונים מרשים.
זה קרה ביום רגיל, כשמישהו שאל אותנו שאלה פשוטה:
“מה בעצם אתם מנסים להזיז כאן?”

והבנו שאין לנו תשובה קצרה.

לא כי לא ידענו —
אלא כי היינו עמוק מדי בתוך העשייה כדי לעצור ולנסח.

היינו עסוקים בלעבוד על השיווק,
אבל לא עצרנו לבדוק אם יש בכלל כיוון ברור שמישהו יכול לנוע אליו.

כשעשייה הופכת לרעש

בדיעבד זה ברור:
עשינו יותר מדי דברים “נכונים” במקביל.

עוד פוסט, עוד ניסוח, עוד זווית.
עוד ניסיון לגעת, עוד ניסיון לעניין.

אבל בלי לשים לב, הכול התחיל להישמע דומה.
לא רע. פשוט… צפוי.

והתנועה שהגיעה הרגישה בהתאם:
נכנסים, מציצים, ממשיכים הלאה.

לא כי לא היה ערך —
אלא כי לא היה משהו אחד שאפשר להיתפס אליו.

 

 

ההפסקה שלא תכננו

ואז, כמעט במקרה, עצרנו.

לא החלטה אסטרטגית גדולה.
יותר עייפות שקטה.

הפסקנו “לעבוד על השיווק” במובן הרגיל של המילה:
לא לדחוף, לא לחדד, לא לשפר כל משפט.

ובמקום זה, התחלנו לשאול את עצמנו שאלות הרבה פחות נוחות:
מה באמת חשוב לנו שיזוז כאן?
מה אנחנו מוכנים להגיד גם אם זה לא ימצא חן בעיני כולם?
ומה כבר לא רלוונטי — גם אם עבד פעם?

התנועה התחילה דווקא שם

הדבר המפתיע היה שזה עבד.

לא בבת אחת, לא בדרמה.
אבל פתאום התחילו להגיע אנשים שנשארים.

תגובות שלא מדברות על ניסוח,
אלא על תחושה.

פניות שמתחילות ב־
“קראנו וזה הרגיש שמישהו סוף סוף אומר את מה שאנחנו מרגישים”.

בלי לנסות לייצר תנועה —
נוצרה תנועה אמיתית.

ההבדל הדק ששינה הכול

בדיעבד, ההבדל היה פשוט וכואב:

הפסקנו לשאול
“איך זה ייראה כלפי חוץ”
והתחלנו לשאול
“מה באמת קורה פה בפנים”.

הפסקנו ללטש מסרים,
והתחלנו לדייק כוונה.

לא רצינו שכולם יבינו אותנו.
רצינו שמי שצריך — ירגיש.

תנועה לא נולדת ממאמץ

מה שלמדנו, אולי קצת מאוחר,
זה שתנועה אמיתית לא מגיעה ממאמץ מוגבר.

היא מגיעה כשיש משהו ברור לזוז אליו.
כשיש שקט פנימי מספיק חזק כדי למשוך החוצה.

מאז, אנחנו עדיין עושים שיווק.
אבל אנחנו כבר לא “עובדים עליו”.

אנחנו עובדים על להבין,
והתנועה — עושה את השאר.

קראו עוד על: שיווק באינסטגרם