הבחירה שלא נראית דרמטית – אבל משפיעה על הכול

בימים כאלה העבודה לא מרגישה כבדה, אבל גם לא קלה.
הכול זז, הכול מתקדם, ובכל זאת יש תחושה דקה שמשהו לא מתיישב בדיוק במקום. לא טעות, לא כישלון. יותר כמו חריקה קטנה בזמן.

אנחנו ממשיכים לענות, להמשיך, לשמור על קצב.
ובתוך זה יש מחשבה שחוזרת שוב ושוב: אולי הבעיה היא לא במה שאנחנו עושים — אלא במה שאנחנו בוחרים לא לעשות.

לא מדובר בהחלטה גדולה.
אין כאן שינוי חד, אין דרמה.
רק בחירה שקטה להפסיק לדחוף עוד קצת, להפסיק לצפות שמחר ירגיש אחרת רק כי עבדנו חזק יותר היום.

העייפות לא צועקת.
היא יושבת. מחכה.
בין שיחה אחת לשנייה, בין משימה שנסגרת למשימה שנפתחת מיד אחריה.

אנחנו שמים לב כמה זמן עבר מאז ששאלנו את עצמנו אם זה עדיין מרגיש נכון — לא יעיל, לא חכם, אלא נכון.
וכמה קל לדחות את השאלה הזו, כי אין לה תשובה ברורה.

הבחירה הקטנה הייתה להאט לרגע.
לא לעצור הכול, לא לשנות כיוון.
רק לא למהר למלא את השקט הבא במשהו אוטומטי.

ברגע הזה לא קיבלנו הבנה מלאה.
רק תחושה קלה של הקלה, יחד עם ספק.
וגם זה הרגיש מספיק.

מאז, השקט הזה עדיין שם.
לא כפתרון — יותר כתזכורת שכנראה יש בחירות שמשפיעות על הכול, דווקא כי אף אחד לא שם לב אליהן בזמן.

הימים שאחר כך לא נראו שונים במיוחד.
אותן שעות, אותן משימות, אותו רצף מוכר של עבודה. אבל משהו בדרך שבה אנחנו ניגשים לדברים השתנה במעט, כמעט בלי שנשים לב.

הייתה פחות בהילות להספיק.
לא כי היה פחות מה לעשות — להפך.
אלא כי הפסקנו למדוד כל רגע לפי התוצאה שהוא אמור לייצר.

פתאום היה מקום להשהיה.
לא עצירה מוחלטת, אלא מרווח קטן בין פעולה לפעולה.
מרווח שבו מחשבה יכולה להופיע בלי שנמהר לסדר אותה.

אנחנו שמים לב כמה שנים התרגלנו לפרש שקט כחולשה.
כאילו אם אין תנועה, סימן שמשהו תקוע.
ועכשיו, באיטיות לא אופיינית לנו, אנחנו מגלים שהשקט הזה לא מבקש תיקון — הוא רק מבקש הקשבה.

יש רגעים שבהם זה אפילו לא נעים.
השקט מעלה שאלות שלא דחוף לענות עליהן, אבל קשה להתעלם מהן.
למה בחרנו כך, למה התרגלנו לזה, ומתי הפסקנו לבדוק אם זה עדיין שלנו.

לא יצאנו עם החלטות ברורות.
לא שינינו כיוון, ולא סימנו יעד חדש.
רק נתנו לבחירה הקטנה ההיא להישאר פתוחה, לא סגורה בהגדרה.

ואולי זו הייתה הנקודה.
להסכים שלא כל דבר חייב להיסגר, שלא כל תהליך צריך סוף ברור.
לפעמים עצם זה שאנחנו שמים לב — כבר משנה משהו, גם אם עוד לא יודעים להסביר מה.

המאמר הזה עצמו נכתב מתוך אותו מרווח.
לא כדי להבהיר, לא כדי ללמד.
רק כדי להשאיר עדות לרגע שבו בחרנו לא למהר הלאה.

קראו עוד על: פרסום פייסבוק לעסקים